אברהם כהן ז"ל

קורות חיים

בן יונה וישראל. נולד בשנת תרס"ח (1908) בקישינוב שברוסיה. בהיותו בן שלוש עלה עם משפחתו לארץ-ישראל והמשפחה השתקעה בגליל העליון. כעבור שנים אחדות מת עליו אביו וזמן קצר לאחר מכן נפטרה גם אמו. כשהיה כבן שתים-עשרה אספה אותו אחותו הבכירה המתגוררת במושב מרחביה שבעמק יזרעאל, וכעבור זמן עבר ללמוד במקווה-ישראל. שם סיים בהצלחה את חוק לימודיו וחזר לחיות ולעבוד במושב ליד אחותו. במושב התחבב על הכל אך היה מלא ספקות לגבי המשך דרכו

לבסוף החליט להתגייס לחיל-הספר. כפי שמספר אחד מחבריו בחיל: "אברהם כהן דיבר בהתפעלות על השעורים הראשונים שקיבל: רובים, רכיבה, תרגילי סדר, כידונים ומכונות יריה. לפני עמד גבר בריא, חסון כאלון - עיניים כחולות, שיער בלונדי - ארי ממש ובכל זאת היה בן בית אצל הצ'רקסים קשי העורף ובשפתו הערבית השנונה קנה לבות המפקדים הערבים. בזמן קצר קיבל את ההצטיינות הראשונה... כולו אומר מרץ ויזמה. מפקדיו לא טעו בו. לאחר גמר הקורס הצבאי עבר עם הגדוד שלו לעבר הירדן והוכיח שהוא איש צבא ממדרגה מעולה". שבע שנים שירת אברהם בחיל הספר ובמהלך שירותו נקשר לנגב וליושביו הבדואים וגם הם השיבו לו כבוד ואהבה. כשפרש מן החיל עבר לגור בגדרה והיה לממונה על השמירה במושבה ההולכת ונבנית -- "גני יבנה". גם שם קשר קשרי ידידות וכבוד הדדי עם ערבי הסביבה וכל זמן היותו ממונה על השמירה במקום לא הותקפה המושבה. בשעות הפנויות הרבה לקרוא וללמוד. הוא נשא אשה ועמה עבר, בשנת 1934, לחיות בגן יבנה. באותו זמן הטיל עליו ארגון ה"הגנה" את תפקיד האחראי לבטחון במפעלי קידוח מים בנגב. הוא היה עובר בנקודות הקידוח במכוניתו הקטנה, מביא מצרכים, חדשות ומכתבים, מעודד את העובדים ודואג לבטחון כל נקודה ונקודה. בכ"ג בתשרי תרצ"ט (18.10.1938) נסע לתל-אביב עם מאיר אברבוך, סגנו לענייני השמירה בגן-יבנה. עם ערב עלו לאוטובוס בדרכם חזרה למושבה, ולאחר שעבר האוטובוס את משטרת בית דגון הותקף ביריות על ידי כנופיית פורעים ערבית. השניים נפגעו בכדורים ונהרגו במקום. אברהם הספיק לירות יריה אחת מאקדחו. הוא הובא למנוחות עם ידידו בקבר אחים בגן-יבנה. הניח אישה, בן ואחות. זוג תאומים שנולד זמן קצר לאחר נפילת השניים, נקרא על שמם, וכן הוקם על שמם מוסד ספורט בשם "רמת השניים". בעתון "דבר" נתפרסמה לזכרו של אברהם רשימה ובה הוא מכונה "איש הנגב הראשון". אליהו נאווי, לימים ראש עירית באר-שבע פירסם בספר "מאה שנות שמירה בישראל", רשימה מלאת הערכה והוקרה לפועלו.