קורות חיים
גלעד, בנם של איזבלה ומאיר חיים, נולד בד' בתשרי תשל"ו (09.09.1975) בבית החולים "העמק" שבעפולה. אחיהם למחצה של אופיר ומעיין ניסים.
כשיצא מבית החולים נראה הרך הנולד כמו מלאך, ולכן נקרא תחילה בשם מכאל. אלא שעוד בטרם בא בבריתו של אברהם אבינו הוחלט כי שמו יהיה גלעד, כמחוות הוקרה למתמחה שיילד אותו.
בחודשי חייו הראשונים נדדה המשפחה ברחבי הארץ בעקבות הפרנסה, החל מנצרת עילית (לימים נוף הגליל) ומשם לירושלים ולגוש דן - פתח תקווה, רמת גן וקריית אונו, ואפשר שכבר אז נבט בו יצר הנדודים וההרפתקנות. בהיותו בן שנה ותשעה חודשים התגרשו הוריו, ואת ילדותו העביר בגוש דן, שם קיבל את חינוכו היסודי. היה ילד נוח מאוד, חביב וחייכן, הסתגל בקלות לכל מקום ולכל מצב – לרבות לשינויים בהרכב המשפחה, ובעיקר התגלה כסקרן גדול.
בשנת 1989 חזרה המשפחה לנצרת עילית, וגלעד המשיך את לימודיו בבית הספר התיכון המקיף על שם משה שרת. באותן שנים היו תחביביו המרכזיים דייג, דאונים ומטוסים, שאותם תכנן והרכיב לבד. "גלעד תמיד ידע איך הדברים עובדים," סיפר חברו ליאור, "הוא אהב לפרק מכשירים ולהרכיבם מחדש. היה לו המון ידע בכל תחום ולמדתי ממנו המון. אהבתי את הפשטות שלו, את הצניעות, את היושרה ואת הרצון לעזור. לא הייתה לו טיפת אגו. הוא היה חבר של פעם בחיים."
נוכח כישוריו הטכניים, בחר גלעד ללמוד במגמת אלקטרוניקה, ובסוף כיתה י"ב המשיך ללימודי הנדסאים. את פרויקט הסיום הקדיש לתכנון מגבר של מערכת שמע שכלל את כל הרכיבים ואת הפונקציות המתקדמות ביותר, לרבות שלט רחוק. "כשהבוחן ניגש לשאול אותו על הפרויקט," סיפר חברו, "גלעד הסביר לו באופן כל כך מפורט ועמוק עד שהבוחן התחיל לגלגל עיניים. להערכתי הוא לא הבין חצי ממה שגלעד הסביר. הציון הסופי שלו היה כמובן 100."העם גיוסו לצה"ל הוצב בחיל הים, ושירת כטכנאי לוחמה אלקטרונית בספינת הטילים "סער 5".
לאחר השחרור החל לעבוד בחברת ההיי-טק הישראלית "ECI Telecom" כאיש שירות למערכות תקשורת, ובתפקיד זה הרבה לנסוע מטעמה ברחבי העולם, והגיע לקצווי תבל. בהמשך, נרשם ללימודי אלקטרוניקה מתקדמים ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון, אך העולם הגדול קרץ לו וקרא לו לשוב ולצאת אליו. כך, כשהתקבל בשנת 2008 לעבודה בחברת "אורפק מערכות" עשה רילוקיישן לארצות הברית. התפקיד הצריך אותו לנדוד ברחבי היבשת ובקריביים, מה שתאם מאוד את רוחו החופשית ואת תשוקתו הגדולה – הצילום.
"הוא התחיל לצלם מאוחר יחסית," סיפר חברו הצלם והמדריך רועי גליץ, שגלעד יצא עימו לכמה מסעות צילום במקומות מרהיבים כמו טנזניה, קניה והקוטב הצפוני, "ולקח את זה לרמות מאוד גבוהות. החיבור בין אומנות הצילום לעולם הטבע ריתק אותו והוא שאף לתעד את נפלאותיו כמו שאף אחד אחר לא עשה זאת לפניו. הוא היה בשיאו בעת השהות בטבע, ללא קשר לתנאי השטח ומזג האוויר. אדם וצלם יוצא דופן, מוכשר וטוטאלי, דבק במטרה ללא גבול. כל מה שעשה היה מעל ומעבר." כמו כל צלם, מרגע שהחל לצלם תמיד רצה להשתפר – טכנית וטכנולוגית, וקנה כל ציוד חדש, לא משנה עד כמה יקר היה. "אם הוא היה שומע שיש עדשה חדשה למצלמה," סיפר אביו, "היה קורא, שוקד וחוקר על אודותיה, אחר כך מזמין אותה וממתין שתגיע – כמו ילד שמחכה למתנת יום הולדת."
אהבה נוספת של גלעד הייתה כלי רכב מיוחדים. במהלך שהותו בארצות הברית נחשף לענף מרוצי המכוניות, ומייד נרשם לקורס נהגי מרוצים. לכל מכונית שרכש – החל ב"פונטיאק סאנבירד", דרך ה"שברולט קמארו", שזכתה לכינוי "הצוללת הצהובה" וכלה ב"שברולט קורבט" ששיפץ בעצמו – התייחס בחרדת קודש, טיפח אותה ותחזק מתוך התמסרות מוחלטת.
בקיץ 2017, לאחר עשור בארצות הברית, חזר לארץ והקים עסק לצילום אירועים. מגפת הקורונה שהחלה להתפשט בסוף 2019, ובעטיה הוטלו הגבלות על התקהלות ואירועים, שמה קץ לחלום להפוך את התחביב לפרנסה. הוא שב לעיסוקו המקורי, הנדסאי אלקטרוניקה, ונקלט במחלקת "ניקון" (Nikon) ב"אינטל" בקריית גת.
בתקופה זו עבר להתגורר במושב נתיב העשרה שבעוטף עזה, שהגדירו כ"מקום פסטורלי ושקט". כל אימת שהחל "סבב" של ירי רקטות מרצועת עזה, מיהר לצאת החוצה ולתעד את השיגורים. ב-13 במאי 2023 הצליח לתעד את השניות שלפני המפגש בין "כיפת ברזל" לרקטה ואת היירוט עצמו בצילומים שזכו להדים רבים ולתפוצה רחבה ברשת האינטרנט.
כל מי שפגש את גלעד, גם אם רק לרגע קט, הוקסם מהאהבה העצומה שהקרין כלפי הסביבה, מטוב ליבו ומעדינות הנפש שלו, והלך שבי אחר חיוכו. "איש מקסים, נדיב וחכם," כך תואר בפי חבריו לעבודה ומכריו הרבים בארץ ובעולם, "חבר אמיתי שתמיד תמך בכל מי שהיה בקרבתו, בחיוך ובסובלנות"; "בחור נדיר, מלא שמחה, משכמו ומעלה"; "כישרון נדיר."
בחורף 2023 פגש גלעד בתל אביב את ג'ינקי בוליבר, אזרחית הפיליפינים, ולהבת האהבה שניצתה ביניהם הייתה מיידית והדדית. במארס, כבר נשאה ג'ינקי ברחמה את בתם המשותפת. "סוף סוף מצאתי," אמר לחבריו, "סוף סוף אהיה אבא"; הוא חלם על הרגע שבו יינשאו ויבנו את ביתם במושב, בחר את השם שתקבל התינוקת ותכנן לאמץ את קלואי, אחותה למחצה – בתה הבכורה של ג'ינקי.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה מתקפת הטילים, בחר גלעד לצאת החוצה ולצלם. לאימו ששאלה בוואטס-אפ מה קורה, ענה "מלחמה." הוא הספיק לצלם את הטרקטורונים התלויים על רחפנים חוצים את קו החומה אל עבר המושב ואת הרקטות והיירוטים, בטרם נורה על ידי מחבלי חמאס. גופתו נמצאה כעבור שעות, ולצידו המצלמה שלו, עם העדשה החדישה שרכש זמן קצר קודם ושכה המתין לבואה.
גלעד כפיר נרצח בנתיב העשרה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) והוא בן ארבעים ושמונה. הובא למנוחות בבית העלמין שבגן יבנה. הותיר בת זוג בהיריון, הורים, אח ואחות. בתו זואי נולדה ב-13 בדצמבר 2023, כחודשיים לאחר הירצחו.
על מצבתו נחקקו המילים "חי, טייל וצילם להנאתו ולהנאת בני האדם החיים באשר הם. נרצח בנתיב העשרה והמצלמה בידו".
ספד לו אביו: "כולם מספרים שגלעד היה אדם מיוחד, עשה כל אשר ליבו חפץ, אדם שלא זורם בתלם, שחי את החיים וסחט אותם עד הטיפה האחרונה. אוהב, מסור, חייכן ואוהב כל אדם, חיה ועוף... גלעד נשלח למלא את משימת חייו שעבורה הוא הגיע לעולם, ובדרכו מילא משימות רבות. ... גלעד הפיח בנו את התקווה והאמונה באדם, בעשיית הטוב, לעשות דברים רציניים מבלי לקחת את החיים ברצינות. גלעד היה אדם חכם, מוכשר מאוד, בעל ראייה מרחבית, אבל ממוקד באדם מולו. ... היה מלא אהבה שנזלה אפילו לים הגדול, כמו הצילום שהתגאה בו. ... גלעד הקים את משפחתו, טמן את הזרע שיניב את משפחתו העתידית, רק שהותיר לנו להוציאה אל הפועל, ואת זה נעשה, כולנו כאיש אחד."
בעיזבונו הדיגיטלי של גלעד נותרו תצלומי הטבע המופתיים שצילם. כתב העת "אקולוגיה וסביבה" הקדיש את תמונת השער של גיליון סתיו 2023 לזכרו, עם אחד מתצלומיו.
אביו הקים לזכרו אתר, giladkfir.com, המהווה במה פעילה להנצחתו.