אביב קוץ ז"ל

קורות חיים

אביב, בנם הבכור של תמר ובנימין קוץ, נולד בי"ד בניסן תש"ל (20.04.1970) בכפר עזה. אח לשרון וטליה.

גדל והתחנך בכפר עזה. נער טוב לב, חברותי וברוך כישרונות. אדם ערכי וצנוע שאהבת הארץ ואהבת האדם הם נר לרגליו.

בן ואח אוהב ואהוב היה. סיפרה שרון אחותו: "היית האח הגדול והאהוב שלנו, זה שתמיד עמד לצידנו, שמר עלינו ופתר בשבילנו כל בעיה... האח הכי טוב שיכולתי לבקש... ידעתי שאני יכולה לסמוך עליך בכול. תמיד דאגת לי ושמרת עלי".

לאחר שירותו הצבאי, למד תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ב"מכללת שנקר".

בשנת 1999, כשהיה סטודנט שנה ד', הצטרף לחברת הייעוץ והניהול "אביב" ועסק בפרויקט בתחום האינטגרציה. עם סיום התואר החל לעבוד כמהנדס בחטיבת הסמיקונדקטור (מוליכים למחצה) של החברה.

את ליבנת לוי פגש בתל אביב והאהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו ונסעו לשליחות בארצות הברית מטעם עבודתו של אביב. כשחזרו לארץ השתקעו בכפר עזה.

במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים - רותם, יונתן ויפתח. איש משפחה למופת, אב חם, אוהב ודואג. מכריו סיפרו על משפחה אוהבת ומלוכדת: "לימדתם אותנו מהי משפחה שדואגת אחד לשני ועושה הכול אחד למען השני בכל מחיר ודרך".

כשחזר לארץ, הפך למנהל פרויקטים ומנהל תחום בקרת פרויקטים בחטיבת הסמיקונדקטור ב"אביב" ובהמשך קודם לתפקיד מנהל החטיבה. בלט במקצועיותו, במסירותו ובנועם הליכותיו. היה אהוב על עמיתיו ונערץ על עובדיו. אדם קשוב ואכפתי שמדבר בגובה העיניים, ששואף למטרה ומבצע אותה בחיוך. סיפרה ליהי: "חבר שהוא מנהל ומנהל שהוא חבר". במהלך שנותיו בחברה עסק בפיתוח חברת הבת בארצות הברית והוביל פרויקטים גדולים ומורכבים של חברות הנמצאות בחוד החנית של תעשיית המוליכים למחצה העולמית, בקונסורציום של האיחוד האירופי ובהקמת מנהלת פינוי מפרץ חיפה. סיפר קובי המנכ"ל: "אביב היה מהאנשים שאנחנו מכנים 'שגר ושכח'. אדם ללא אגו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות ולדעת שאי אפשר היה לבחור אדם טוב ומתאים יותר. תמיד התייצב לעזור, לסייע ולהתנדב גם במשימות שלא תחת אחריותו או בתחומי העיסוק שלו. מאלה שעושים הרבה ואומרים רק מילה אחת: 'כן'".

איש של רוח ועבודת כפיים, בעל ידי זהב שלא הפסיק ליצור. בשעות הפנאי צילם ברגישות ובכישרון, פיסל פסלים מרהיבים, צייר, ריתך ופרזל. איש שיחה מעניין, חובב ספר ושפה שאהב היסטוריה ונהג לנבור בארכיונים של המדינה ושל הקיבוץ.

אדם רחב לב ואופטימי, איש של אנשים שביקש לעשות טוב בעולם. מדי חג סוכות יזם וארגן יחד עם בני משפחתו עפיפוניאדה, שזכתה בקיבוץ לכינוי "אביבוניאדה", חגיגת עפיפונים שמחה וצבעונית ליד גדר המערכת, שבה בונים ומניפים עפיפונים, סמל לשלום ולתקווה, כדי להגיע ללבבות שמעבר לגבול בעזה. האירוע תוכנן להיערך בשבת שבה החלה המלחמה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ כפר עזה חדרו עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה. בין הנרצחים היו בני משפחת קוץ.

באותו בוקר שהו אביב, אשתו ליבנת וילדיהם רותם, יונתן ויפתח בביתם בקיבוץ כפר עזה. עם תחילת מתקפת המחבלים ניסו בני משפחתם ליצור עימם קשר אך נותרו ללא מענה. מחבלים שנכנסו לבית ירו למוות בכל חמשת בני המשפחה, שנמצאו מחובקים יחד במיטה בממ"ד כשאביב עוטף ומגונן עליהם.

אביב קוץ נרצח על ידי מחבלים בביתו בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 53. הובא למנוחות בבית העלמין בגן יבנה. נטמן לצד אשתו ליבנת ושלושת ילדיהם רותם, יונתן ויפתח. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

הבת הבכורה רותם, חיילת, מונצחת באתר "יזכור" של משרד הביטחון.

אביו בני ספד: "מאיפה מתחילים להספיד ולדבר על חמישה בני המשפחה היקרים ביותר? את מי לבכות קודם, איך אפשר? את הנערים התמירים, הדקלים הגבוהים הפורחים שיש להם אור בעיניים וטוב בנפש, את החבצלת שלנו, חכמה ושופעת אושר שנהנית מכל רגע בחיים, אולי נבכה על ליבנת, אמא של שקט ואהבה, שוחרת שלום, צנועה וענווה. וליבי ונפשי מבכים את הילד הבכור שלי אביב, שכולו לב זהב ואני כבר כל כך מתגעגע אליו, אל המקסים הנאהב".

טליה אחותו כתבה: "אביב אחי האהוב המתוק, בעל ידי הזהב היצירתיות, הצחוק המתגלגל, והנתינה לכול... כאב אינסופי ולב שאין לו נחמה, על חמישה עולמות יפים ומלאים שנגדעו. משפחה יפה ושלמה שתישאר רק בזיכרוננו".

כתב זיו גיסו: "אביב, היית כמו אח, אבא למופת... יש לי עכשיו חמש ציפורים קטנות בלב, ואנחנו נהיה חזקים ונדאג להמשיך את מה שהתחלתם".

כתב קובי: "אביב היה חבר נפש שלי... אדם גדול עם המון ניואנסים קטנים. כל אחד מהאנשים שהכירו אותו יזכור את הדברים הקטנים שכל כך הגדירו אותו. מחיוך וצחוק בעת משבר, דרך עצה טובה ומדויקת בכל נושא ועד מילת עידוד חכמה ורגישה. יהי זכרם ברוך".

חברת "אביב" שבה עבד אביב הקדישה באתר האינטרנט של החברה עמוד לזכרו ובו עמיתים מספרים עליו ועל פועלו בחברה לצד תמונות של בני המשפחה. הסרטון "אביב מאביב" הועלה ליוטיוב.

בנובמבר 2023 התקיימה בתל אביב עפיפוניאדה לזכרם של אביב ובני משפחתו.

לזכרם של בני משפחת קוץ הוחלט להמשיך את מיזם הקיימות הקהילתי "כנפיים של בובה", שליבנת החלה אותו כמה חודשים לפני שנרצחה - אמנות קיר שנועדה להמשיך את רוח היצירה, ההשראה והתקווה שאפיינו את ליבנת ואת בני משפחתה. במסגרת המיזם, חלקי בובות וצעצועים ישנים ממוחזרים והופכים לכנפיים צבעוניות וגדולות המודבקות על קירות ומבטאות את הרצון לפרוס כנפיים ולעוף. המיזם מפורט באתר www.livnatswings.org.

אשר לוי, גיסו של אביב, סיפר על פגישתם האחרונה: "חזרנו מהבריכה ואביב הגיש לי אגסים מהעץ. אני זוכר את טעמם עד היום". הוא כתב לזכר בני המשפחה את השיר "עץ האגס": "מעץ האגס אף אחד כבר לא יטעם. הדשא הירוק הפך למפוחם". השיר בביצועו זמין להאזנה ברשת.