קורות חיים
ליבנת, בתם של פולת ויהודה לוי, נולדה בכ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973) ברחובות. ילדה שנייה במשפחה, אחות לעדי, זיו ואשר.
גדלה והתחנכה ברחובות ובהמשך עברה עם משפחתה לבאר שבע. נערה טובת לב ואהובה על הבריות שידעה להציב מטרות ולהגשימן בנחישות.
בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת. אחותה עדי סיפרה על הקשר הקרוב ביניהן: "יש בינינו 13 שנים ואנחנו שונות מאוד זו מזו, אבל היא החצי השני שלי... כל כך התגאיתי להיות אחותה".
לאחר שירותה הצבאי למדה תואר ראשון בגאוגרפיה ובחינוך והתגוררה בתל אביב, שם פגשה את אביב קוץ. בני הזוג נישאו ונסעו לשליחות בארצות הברית מטעם עבודתו של אביב. כשחזרו לארץ השתקעו בכפר עזה, הקיבוץ שבו גדל אביב.
במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים - רותם, יונתן ויפתח. אם אוהבת ומסורה, "אימא לביאה ואשת חיל", כדברי מכריה. עדי אחותה סיפרה על משפחה חמה ומלוכדת: "גידלתם ילדים שחשבו אחרת, שהיו מלאי אהבה, שידעו שיש להם הורים איתנים ואהובים שיעשו הכול עבורם".
ליבנת עבדה כמעצבת גרפית בחברת "אינטל" ובלטה בחריצותה, במסירותה ובכישרונה.
בשנת 2014, בעקבות מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה שבו נאלצו לעזוב את ביתם בכפר עזה ולעבור לעפולה, לקחה על עצמה את הטיפול בחינוך בגיל הרך של הקהילה. בתפקידה החדש נחשפה לעוצמות ריפוי הטראומה ושחרור המתחים באמצעות יצירה ומלאכה בקרב ילדים. כך נולד אצלה הרעיון להקים מקום אשר יעניק לילדות ולילדים שעת מלאכה באמצע יום הלימודים שבה יעסקו במיומנויות כמו תפירה, רקמה, קדרות ונגרות.
ליבנת הלכה אחרי ליבה ועשתה הסבה מקצועית. בחושיה החדים השכילה לחוש את צורכי הסובבים אותה ויצרה עוגן ומפלט לביטוי עצמי. היא פתחה בבית הספר "שער הנגב" את "ביתמלאכה", מרחב לנשימה דרך הידיים, מקום ליצור, ליזום ולחלום. במקום התקיימו בשעות הלימודים שיעורי נגרות, קדרות, תפירה לתלמידים, ואחר הצהריים חוגים וקורסים לאמנות ואומנות למבוגרים. עם השנים התרחב המיזם לתושבים בכל יישובי האזור, כולל יישובים בדואיים. סיפרה קרין: "היא הייתה עומדת שם עם חיוך ואור בעיניים, במקום שנתן שקט ושמחה ללב שלי, בבית המלאכה בשער הנגב... מקום שבו כל כך הרבה נשמות נפגשו ליצור יחד בזכותה".
במקביל, למדה תואר שני בחינוך ב"מכללת קיי" ועסקה בהוראת גאוגרפיה וקיימות.
ליבנת הייתה אשת חינוך וקהילה, יזמית מעוררת השראה ומתנדבת בכל נימי נפשה. אישה רבת פעלים ועשייה בשטח. אריקה חברתה סיפרה: "זו שהלכה תמיד אחרי החלומות, זו שלא ראתה מעולם פחד בעיניים, זו שהיה לה לב הכי גדול... זו שלא רק חלמה אלא גם הגשימה".
אישה מלאת נתינה, אהבת הארץ ואהבת הזולת. כשנשאלה מה תרצה לעשות ליום הולדתה החמישים הקרב, ביקשה מבני משפחתה ומחבריה לצאת להתנדב ולשלוח לה תמונה, במקום לקנות מתנות.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לקיבוץ כפר עזה חדרו עשרות מחבלים מכמה פרצות בגדר. בקיבוץ נרצחו באותו יום עשרות חברים, ואחרים נחטפו לרצועת עזה. בין הנרצחים היו בני משפחת קוץ.
באותו בוקר שהו ליבנת, בעלה אביב וילדיהם רותם, יונתן ויפתח בביתם בקיבוץ כפר עזה. עם תחילת מתקפת המחבלים ניסו בני משפחתם ליצור עימם קשר אך נותרו ללא מענה. מחבלים שנכנסו לביתם ירו למוות בכל חמשת בני המשפחה שנמצאו מחובקים יחד במיטה בממ"ד.
ליבנת קוץ נרצחה על ידי מחבלים בביתה בכפר עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 49. הובאה למנוחות בבית העלמין בגן יבנה. נטמנה לצד בעלה אביב ושלושת ילדיהם רותם, יונתן ויפתח. הותירה אחריה הורים, שני אחים ואחות.
הבת הבכורה רותם, חיילת, מונצחת באתר "יזכור" של משרד הביטחון.
אחיה זיו ספד: "ליבנת, רדפת אחרי חלומות, בלעת בשלוקים גדולים את החיים. איך היית גאה במשפחה שלך, כמה השקעת בהם. בכל פעם חשבת איך לתת, איך לתרום. היית לוחמת למען המשפחה שלך, למען הצדק. יש לי עכשיו חמש ציפורים קטנות בלב ואנחנו נהיה חזקים ונדאג להמשיך מה שהתחלתם".
כתבה אחותה עדי: "אני לא מצליחה לעכל את גודל הכאב ואת הבור שנפער לי בלב. אחותי, ליבנתי שלי, האור בחיי, את תחסרי לי בכל רגע. אני מבטיחה להיות חזקה בשביל אבא ואמא, מבטיחה שאגשים את החלומות שלי כמו שאמרת לי לעשות״.
כתבה טליה גיסתה: "ליבנת המקסימה והאהובה, האישה שהיא השראה ליוזמה, יצירתיות ועשייה משמעותית וערכית, נתינה והתנדבות... כאב אינסופי שאין לו נחמה, על חמישה עולמות יפים ומלאים שנגדעו. משפחה יפה ושלמה שתישאר רק בזיכרוננו".
כתבה אוסי: "אני לא יכולה לכתוב עלייך כאילו את אינך. את הרי נוכחת כל כך... במיוחד פה בעוטף, בשער הנגב. את חלק בלתי נפרד. הרי השארת המון זיכרונות וסימנים... אריחים מצוירים על קיר חדר האוכל בדורות, שלט שיצרנו במיוחד לפסטיבל יוצרים... אני מקווה שאלמד לתת לקהילה שלנו לפחות קצת ממה שאת נתת".
בני משפחתה של ליבנת ביקשו להגשים את משאלתה ליום ההולדת ופתחו דף אינסטגרם בשם "המשאלה של ליבנת" שבו קראו לאנשים להתנדב ולהעלות תמונות. המיזם זכה להצלחה והפך לפרויקט התנדבות ארצי.
לזכרם של בני משפחת קוץ הוחלט להמשיך את מיזם הקיימות הקהילתי "כנפיים של בובה", שליבנת החלה אותו כמה חודשים לפני שנרצחה - אמנות קיר שנועדה להמשיך את רוח היצירה, ההשראה והתקווה שאפיינו את ליבנת ואת בני משפחתה. במסגרת המיזם, חלקי בובות וצעצועים ישנים ממוחזרים והופכים לכנפיים צבעוניות וגדולות המודבקות על קירות ומבטאות את הרצון לפרוס כנפיים ולעוף. המיזם מפורט באתר www.livnatswings.org.
בנובמבר 2023 התקיימה בתל אביב עפיפוניאדה לזכר בני המשפחה, שנהגו לארגן פסטיבל עפיפונים מדי שנה.
אשר לוי, אחיה של ליבנת, סיפר על פגישתם האחרונה: "חזרנו מהבריכה ואביב הגיש לי אגסים מהעץ. אני זוכר את טעמם עד היום". הוא כתב לזכר בני המשפחה את השיר "עץ האגס": "מעץ האגס אף אחד כבר לא יטעם. הדשא הירוק הפך למפוחם". השיר בביצועו זמין להאזנה ברשת.