מישר מאור גנון ז"ל

קורות חיים

בן אסתר ודוד. מאור נולד בי"ב בחשוון תשמ"ד (19.10.1983) ביבנה. היה בן הזקונים ולו שני אחים ושתי אחיות.

מאור גדל והתחנך ביבנה. ילד ממושמע ומקסים ש"אנשים היו שוקעים בעיניים שלו", כדברי בני המשפחה. שופע ביטחון עצמי, מלא בחוש הומור וברעיונות קונדסיים חביבים. אימו סיפרה כיצד בזמן שהייתה מבשלת במטבח היה מתגנב לידה, מתרוצץ בין רגליה, שואל, מציץ, פותח וסוגר את מכסי הסירים ואז, בזמן הארוחה המשפחתית, התפאר שהוא בישל את האוכל וגרף את כל המחמאות.

למד בבית הספר התיכון "גינסבורג אורן" ביבנה וסיים כיתה י"ב במגמת חשמל. האם אסתר סיפרה כי המוטיבציה שלו ללימודים לא הייתה גבוהה, "קוצים בישבן היו לו ... הוא העדיף להיות עם החברים במקום להכין שיעורים, אבל למזלי אף פעם המורות לא קראו לי והוא עבר את התיכון בצורה תקינה".

מאור היה המוביל החברתי של השכבה ושל השכונה, "כל שני וחמישי מצאתי בבית שלי בנות, בסוף כבר התרגלתי לזה שהוא כל פעם יוצא עם מישהי אחרת", תיארה אימו את חדוות הנעורים שאפיינה אותו.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כלוחם במשמר הגבול (מג"ב). "הצבא הפך אותו לגבר" סיפרה אימו ותיארה כיצד מילד מפונק, "שייח" כהגדרתה, הפך מאור ללוחם אחראי, בעל מוסר ומחויבות אשר גם כשהיה חולה לא ויתר על פעילות ולא הוציא "גימלים". "הוא היה בולע כמה אקמולים וחוזר ליחידה", סיפרה. מאור אהב את המדים, כיבד אותם ובלבו היה פטריוט גדול שאהב את המדינה. הוא אהב את האווירה, את החברים ואת מה שהצבא סימל עבורו.

לאחר שחרורו מצה"ל עבד כקצין ביטחון במלון "הולידיי אין אקספרס" באילת במטרה לנצל את זכותו למענק באמצעות עבודה מועדפת. מאור תכנן להישאר בעיר הדרומית כחצי שנה, אך התכניות השתנו בערב בו הכיר את סיון, מי שהפכה לימים לאשתו ולאם בתו הילה.

"אתה מוכר לי" אמרה סיון למאור כשפגשה אותו באחד הערבים במהלך חופשה משפחתית באילת. בשירותה הצבאי בלהקת מג"ב הוא החזיר אותה פעם הביתה, הוריו גרו בבניין שבו גרה סבתה ביבנה. סיון סיפרה: "הוא חשב שאני מתחילה איתו. עברו כמה שניות עד שנפל לו האסימון. ישבנו ודיברנו כל הלילה. כאילו אנחנו מכירים כל החיים. בשש בבוקר נתנו נשיקה על הלחי, החלפנו טלפונים וכל אחד הלך לדרכו. אני יצאתי מאילת והרגשתי כאילו השארתי את החלק השני שלי שם. ההרגשה הייתה הדדית. שלושה ימים אחר כך מאור התפטר מהעבודה וחזר למרכז".

עם חזרתו למרכז, שב מאור להתגורר בבית הוריו ביבנה והחל לעבוד בתחנת דלק להשלמת התקופה הנדרשת לקבלת המענק בגין עבודה מועדפת. בד בבד, הגיש קורות חיים לארגוני הביטחון בהם ראה את עתידו - המשטרה ושירות בתי הסוהר (שב"ס). מאור ראה בגיוסו לשב"ס המשך טבעי לשירותו הצבאי ושמח מאוד כאשר קיבל תשובה חיובית מהארגון.

ב-17.1.2006 התגייס לשירות בתי הסוהר, ליחידת נחשון. תחילה נשלח לקורס סוהרים, בסיומו חזר ליחידה ומהר מאוד התקדם בסולם הדרגות. בשב"ס הוא פרח, כעבור חודשים ספורים קיבל זימון לעבור קורס חובשים בצה"ל, קורס איכותי הנחשב לצ'ופר אמיתי שרק מעטים זוכים להיכלל בו. אימו אסתר סיפרה שכאשר היה מאור ילד הוא הרכיב משקפיים וכולם כינו אותו בצחוק "דוקטור מאור", לאחר הקורס הוא קיבל גושפנקא אמיתית לכך.

סרגיי מפקדו סיפר: "מאור היה מודל לחיקוי, בהיררכיה הפיקודית הייתי מעליו, אך אני חייב להגיד שלמדתי המון מהאיש הגדול הזה. מאור הגיע ממשפחה בעלת ערכים, אהבה למדינה, מסירות וזיקה נעימה למסורת היהודית. מאור היה אדם שידע לעשות הרבה מעבר, הוא ידע להגדיל ראש ולתת מעצמו הרבה מעבר למצופה. אחד הדברים שהיו בולטים אצלו הוא ביטול ה'אני'. מאור ראה בהקרבה למען המולדת ולמען המדינה את הדבר החשוב ביותר, משפחתו הייתה חשובה לו מאוד".

לצד התפתחותו המקצועית של מאור פרחה גם הזוגיות שלו עם סיון. סיון סיפרה: "מההתחלה הוא קרא לי 'אישתי', היה לו ברור שהוא מצא את החצי השני שלו. הוא היה בסך הכול בן עשרים ושתיים אז. בחורים בגיל הזה מטיילים בעולם ועושים שטויות. מאור ידע בדיוק מה הוא רוצה. אני לא הפסקתי להגיד לכל מי שדיברתי איתו, שזה 'כמו נס'. כאילו חיברו שני אנשים לאחד".

בחודש אוגוסט 2006 הם התחתנו ועברו לגור בדירה שרכשו בעיר לוד. ב-13.6.2007 נולדה הילה בתם והם עברו לגור בגן יבנה, אצל הוריו של מאור.

מאור התאהב בהילה למן הרגע הראשון, "את כל חיי" נהג לומר. היה שותף פעיל בגידולה של הילה, והוכיח תושייה בכל הקשור לטיפול בה, "כשהילדה לא הרגישה טוב, מאור היה מטפל בה", תיארה סיון.

ביולי 2008 קיבל מאור הזדמנות נוספת להתפתחות מקצועית, עת זומן לקורס מש"קים בו שימש כסגן מפקד צוות וסגן מפקד קורס נחשון. על המדים שלבש נהג לומר "נולדתי למדים". הוא ביצע שורה של הכשרות ותפקידים כולל מפקד צוות, ראה עצמו מתקדם בארגון והופך באחד הימים למפקד. מפקדו סיפר: "מאור התקדם בצורה יוצאת דופן בשירות בתי הסוהר, הוא קיבל תפקיד שרק קצינים מאיישים למרות שלא היה קצין באותה תקופה, הוא אייש את התפקיד בצורה אדירה והיה לדוגמה לבאים אחריו. בשלב מסוים הוא הועבר לפקד על אחד המקומות הבעייתיים ביותר שלנו ולאחר מספר חודשים בתפקיד המקום השתנה מקצה לקצה, לא האמנו שזה אפשרי אבל אצל מאור הכול היה אפשרי".

בהמשך, מאור אותר כמתאים לקצונה וזומן לקורס קצינים. סיון סיפרה שהרגיש שזו העת לקצור את הפירות מהמסלול וההכשרה שעבר בשב"ס, וכי נהיר היה לו שהוא חייב להיות חלק מקורס זה. מאור חתר בנחישות והתמדה לעבר המטרות והיעדים שהציב לעצמו, רצה להתקדם ולהגיע גבוה. סיון, אשר שירתה אז אף היא בשב"ס בתפקיד ראש לשכה, עודדה אותו וסיפרה כי הזוגיות ביניהם בעת ההיא פרחה. "כל הזמן דיברנו על העתיד", סיפרה, בהיזכרה כיצד הם החליטו כי הם "זוג שאפתן" והחלו לתכנן את צעדיהם ועתידם.

צוער מאור גנון נפל באסון הכרמל.

ביום חמישי כ"ה בכסלו, א' חנוכה תשע"א (2.12.2010), התלקחה שריפת יער בהר הכרמל הירוק תמיד.

השריפה, המכונה "אסון הכרמל", הגדולה בתולדות המדינה, כילתה יער, חורש ובתי מגורים בשטח נרחב מתוך פארק הכרמל והיישובים סביבו. כשבעה-עשר אלף איש פונו מבתיהם, קרוב לעשרים וחמישה אלף דונם ומיליוני עצים עלו באש. ‏כשליש מבתי קיבוץ בית אורן עלו באש וכך גם עשרות בתים נוספים בכפר האמנים עין הוד ובכפר הנוער ימין אורד. רק בחלוף שלושה ימים שככה האש.

בשעות שלאחר פרוץ השריפה נשבו רוחות חזקות שליבו את האש, וזו התפשטה במהירות לאזור נחל חיק, שמורת הר אלון, כלא דמון, שמורת הר שוקף וקיבוץ בית אורן. בשל חשש כבד לחיי אדם הוחלט על פינוי אסירי כלא "דמון" ולאחריו כלא "הכרמל". למשימה זו חברו קצינים ושוטרים שעסקו בחסימת צירי תנועה, לוחמי האש של שירות כבאות והצלה, וצוערים ומדריכים מקורס קצינים של השב"ס, מחזור א'.

סיון סיפרה כי לאותו יום תוכננה מסיבה לרגל יום הולדתה החמישים של אמה ומאור היה צפוי לצאת מוקדם. בשל השריפה שפרצה, הוא התקשר אליה והודיע שהוא יוצא למשימה בכרמל וכי יחזור בערב. "מעולם לא לחצתי עליו, אבל דווקא באותו יום ביקשתי שינסה להשתחרר. הוא אמר: 'אני הקצין התורן השבוע, אני לא יכול'".

בשעה 15:30 נע אוטובוס הצוערים בין מחצבות קדומים לבית אורן, ואחריו ניידות משטרה. לפתע שינתה הרוח את כיוונה והחלה שולחת לשונות אש שורפות אל עבר האוטובוס, קירות ענק של אש חסמו את ציר התנועה, אחזו בכול וכילו במהירות שיא כל שמץ חיים.

בשריפה נספו ארבעים וארבעה גברים ונשים. שלושים ושבעה מהם צוערי קורס קצינים של שירות בתי הסוהר, בהם מאור, ומפקדי הקורס, וכן נהג האוטובוס, שלושה כבאים ושלושה קציני משטרה.

מאור היה בן עשרים ושבע בנפלו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו אישה, בת, הורים וארבעה אחים ואחיות.

מאור הועלה לדרגת מישר אחר נפילתו.

לנופלי שב"ס העניק רב-ניצב אהרון פרנקו, נציב שירות בתי הסוהר, את עיטור המופת, "על אומץ לב הראוי לשמש מופת ועל מסירות נפש בדרך להצלת חיים במסגרת מילוי תפקידם".

ספד למאור סגן גונדר אריק, מפקד גדוד מרכז ביחידת נחשון: "עם לכתך מאיתנו בטרם עת, הותרת בליבנו חלל עצום שלעולם לא נוכל לסגור. ניחנת בתכונות האופי הבולטות שלך, ברוח הפיקוד, החיוך הנצחי והעיניים שלא מפסיקות להביט בנו באור גדול אשר האיר בכל מקום בו נכחת. היית מודל לחיקוי והערצה לפקודיך ומפקדיך כאחד, הובלת את כולנו מתוקף אישיותך המיוחדת. הייתה לנו זכות גדולה לשהות במחיצתך ולעבוד איתך, הייתה זו זכות להכיר את האדם והמפקד שהיו טמונים בך. אישיותך תשמש לנו כסמן ומצפן להמשך דרכנו הפיקודית והמשך דרכך הייחודית".

שנה לאחר נפילתו פרסמה סיון באתר פייסבוק מכתב שכתבה למאור, אחד מתוך ארבעים מכתבים שכתבה לו: "היית חייב להיות כל כך מיוחד מאורי שלי. דרך נפילתך, הגבורה, הערכים, הגבר המדהים ויפה התואר שהיית, כך גם בחרת שנה מעוברת, שבה שלושה-עשר חודשים שלמים לאבל. שלושה-עשר חודשים ארוכים ומתישים. סיוט ארוך שאינו נגמר וגם מחר לא ייגמר. גם בעוד שנים ארוכות ובעצם עד יומי האחרון. אהובי שלי, עברתי כל כך הרבה בשנה הזאת והרגשתי שבכל רגע נתון אתה איתי, אוחז את ידי, מלווה אותי בדרכים חדשות ולא מוכרות. עושה שיהיה לי קל וטוב, כל משאלה ורצון שהיו בלבי התגשמו, בכל רגע קשה היית שם כדי להרים אותי. שלחת אליי את האנשים הכי טובים כדי ללוות אותי בדרך הזו, של הפרידה ממך. ובעצם, האם נפרדים? ממש לא, דרכינו לא נפרדות ולא ייפרדו לעולם. החיים ממשיכים, בכל הכוח. אתה אומנם לא נמצא כאן פיזית, אבל אתה לגמרי כאן, חי בתוכי, מאור גדול שממלא אותי ואת הילה, ולעולם לא יכבה".

כתב אחיו אלון: "גידלנו ילד שהוא גיבור. בעיני הוא דמות נערצת. הילד הזה יכול היה להינצל והוא נשאר להציל חיים, הוא חזר לאוטובוס כדי להציל אנשים, כי בתפקידו הוא חובש וזה משהו שלא היסס לעשות. אנחנו גאים בו ומצדיעים לו".

סיון ביצעה לזכר מאור את השיר "מאור עיני" אשר מושמע בתחנות הרדיו ובערוץ המוזיקה הישראלית בטלוויזיה. שירים נוספים לזכרו בביצועה הועלו לדף הפייסבוק שלה ולאתר יוטיוב, ובהם השיר "רוצה שתחזור": חידוש שעשתה לשיר "רוצה שתחזרי", מילים ולחן של גילי זכאי, אותו הקדישה לאהובה.

באתר יוטיוב העלו בני משפחתו של מאור וחבריו מצגות וסרטונים לזכרו, ובהם תמונות רבות מתחנות חייו השונות. באתר פייסבוק פתחו בני משפחתו וחבריו דפי קהילה, "מאור גנון ז"ל אוהבים ומתגעגעים" ו-"לזכרו של מאור ז"ל אהובנו".

להנצחתו של מאור מארגנים מדי שנה חברי יחידת נחשון בשב"ס טורניר כדורגל הקרוי על שמו - "גביע מאור" במתחם ה"גול טיים" בתל אביב בהשתתפות קבוצות רבות מהשב"ס, אזרחים וכוחות הביטחון.

ספר תורה שנכתב לעילוי נשמתו של מאור הוכנס לבית הכנסת בשכונת מגוריו ביבנה.